חוק הירושה בישראל, קובע באופן ברור כיצד יש לבצע חלוקת ירושה ללא צוואה.
החוק מונה שתי אפשרויות לחלוקת רכושו של הנפטר, הראשונה היא "על פי צוואה" והשנייה היא "על פי דין".
על פי צוואה – זוהי הדרך בה מחלקים את הירושה על פי הכתוב בצוואה שהותיר אחריו המנוח. כל עוד הצוואה נערכה כהלכה ועומדת בתנאי החוק, הירושה תתחלק בדיוק כפי המפורט בה. כמובן שיש להוציא צו קיום צוואה למימוש הצוואה.
אולם, במקרים רבים אנשים לא עורכים צוואה מסודרת בחייהם או שהצוואה נפסלת מסיבות שונות. כאשר זהו המקרה, הירושה מתחלקת על פי המנגנון הקבוע בחוק הירושה זוהי ירושה על פי דין.
תהליך חלוקת ירושה ללא צוואה
על פי הקבוע בחוק, יורשיו של המנוח מתחלקים לשלושה מעגלי קרבה (פרנטלות).
קרא כאן על מעגלי הקרבה ומנגנון חלוקת הירושה בפירוט
בקצרה, סעיף 10 לחוק הירושה מגדיר כי היורשים על פי דין הם בני משפחתו של המנוח. אלו הם בן/בת הזוג, ילדיו של המנוח וצאצאיהם, הוריו של המנוח והורי הוריו של המנוח וצאצאיהם. כלומר כל קרובי המשפחה מילדים, סבים ועד בני דודים ואחיינים.
חשוב להבין כי על אף הכללת כל אלו כבני משפחה יורשים, קיים סדר עדיפות לבני משפחה קרובים יותר על פני אחרים והם אלו שיזכו בירושה. קדימות זו תורמת לכך שהירושה לא תתחלק להמון חלקים קטנים בין כל קרובי המשפחה, אלא תתחלק לחלקים מעטים אך גדולים בין בני המשפחה הקרובים ביותר שנותרו למנוח.
לדוגמה: נניח ולמנוח הייתה דירה בבעלותו והוא הותיר אחריו אלמנה, 3 ילדים, 7 נכדים ועוד אחיינים ובני דודים. אם הירושה היתה מתחלקת בין כולם, הרי שבסופו של דבר היו עשרות בעלים לדירה אחת. חלוקה שכזו מקשה את מימוש הירושה, ומגבילה את האפשרות לבצע פעולות ברכוש מן העיזבון. כך יוצא שלמכור את הדירה תידרש הסכמה של כולם, כמו גם לחתום על חוזה שכירות או לבצע כל פעולה בנכס. זהו מצב אבסורדי שהמחוקק שואף למנוע ובצדק.
הסתלקות מירושה
לעתים, היורשים החוקיים מחליטים לוותר על חלקם בירושה מסיבה זו או אחרת. דוגמה לכך יכולה להיות ילדים שמסתלקים מירושת העיזבון הכולל דירה לטובת האימא שתהיה הבעלים המלאים של הדירה.
במקרים אלה, חלקו של היורש אשר הסתלק מהעיזבון מצטרף לחלקם של היורשים האחרים והוא נחשב כמי שלא היה יורש מלכתחילה. בנוסף, קיימת אפשרות של הסתלקות מהעיזבון לטובת יורש אחר. על פי חוק הירושה, הסתלקות לטובת יורש אחר יכולה להיות רק לטובת בן זוגו של המנוח, ילדו או אחיו. במקרה זה, חלקו של היורש המסתלק עוברת במלואה לאדם אשר לטובתו נעשתה ההסתלקות.
מה ניתן ללמוד מן החוק בעניין חלוקת ירושה ללא צוואה ?
חוק הירושה מגדיר היטב את האופן שבו ירושה מתחלקת בין קרובי משפחה בלבד. כך למעשה שומר החוק את הירושה "בתוך המשפחה". אולם לא תמיד החלוקה הקבועה בחוק מיטיבה עם היורשים ומצבם הייחודי.
יש סיבה לכך שעורכי דין רבים העוסקים בדיני ירושה ומשפחה ממליצים בכל תוקף על עריכת צוואה, וזאת מכמה סיבות.
ראשית, רק צוואה ערוכה בהתאם לדרישות החוק תבטיח את חלוקת רכושו של המצווה בהתאם לרצונו. שנית, ירושה על פי דין עלולה להציב את היורשים בפני מחלוקות לא פשוטות, וסיטואציות מורכבות אשר מובילות לא אחת לתביעות הדדיות וסכסוכים המגיעים לפתחו של בית משפט.
לדוגמה: יורש אשר נמצא בחובות עלול לאבד את חלקו בירושה עקב דרישות הנושים לחלקו, במצב זה הוא יעדיף שבן משפחה יקבל את חלקו ולא הנושים.
ירושה ללא צוואה היא הדרך הנפוצה לחלק את עיזבונו את הנפטר כאשר האחרון לא ערך צוואה. על פי חוק הירושה, תשכ"ה-1965, רצונו האחרון של הנפטר אשר מבוטא בצוואה ערוכה כהלכה מהווה את הערכאה העליונה (הסמכות העליונה) בסוגיית חלוקת רכושו לאחר מותו של הנפטר. קביעה זו היא הבסיס למעמדה המשפטי העליון של הצוואה, וזאת כל עוד היא מנוסחת בהתאם לכללים שנקבעו בחוק.